<h1>ספר החינוך מצוה רס"ו</h1>
<h2>דף נו:</h2>
שלא ישא כהן בין גדול בין כהן הדיוט אשה זונה לאשה, שנאמר [ויקרא כ"א] אשה זונה וחללה לא יקחו, ולשון קיחה משמע דרך אישות, על כן אינו לוקה עליה אלא כשנשאה ובעלה, שכן בא הפירוש שאין החיוב עד שיבעלנה, כמו שנכתוב בעזרת האל. משרשי המצוה לפי שהכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם תמיד ראוי ומחוייב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל ענייניהם אף כי בענין הזיווג שהוא דבר עקרי באדם, וקצת מחשבות על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב לקחה מדרכו הטובה וכוונתו הרצויה, גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות ס"א ע"א] שהזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיון שאין קדושין תופשין בהן זימה היא, וכן תקרא זונה כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה בכל מקום, לאפוקי אלמנה שנבעלה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט שאין איסור זה שוה בכל אדם ואינה נעשית זונה בכך. וכן תקרא נמי זונה כל שנבעלה לכהן חלל, ואף על פי שהיא מותרת להינשא לו שאין היותה זונה תלוי בבעילה של איסור אלא בפגימה, ומפי השמועה למדנו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לו שתנשא לו או מכהן חלל. ולמדנו מעתה שהנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשת זונה, דדווקא בעילת אדם הוא שעושה אותה זונה, וכן אם נבעלה בעודה נדה למי שראויה שתנשא לו אינה נעשית זונה בכך, ואף על פי שהיא בכרת. וכן הבא על הפנויה אפילו היתה קדישה כלומר שהפקירה עצמה לכל אינה נעשית זונה כל זמן שלא נבעלה למי שאסורה להנשא לו, כלומר שהיא ערוה עליו, ואפילו מחייבי לאוין או אפילו מחייבי עשה בכלל איסור זה. ולפיכך אמרו שגוי או עבד או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה שבא אחד מהן על יהודית עשאה זונה ונפסלה לכהונה, ואם היא כהנת נפסלה מן הכהונה. וכן הנבעלת למי שעושה אותה זונה בין באונס בין ברצון בין בשגגה בין כדרכה בין שלא כדרכה משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה. וכן מענין המצוה מה שאמרו [נדרים צ' ע"ב] באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי ואפילו עד אחד מעיד לו עליה שכן הוא כדבריה שזינתה שאינה אסורה עליו בכך, דאמרינן שמא עיניה נתנה באיש אחר. ומכל מקום אסורה לכל כהן אחרי מות אישה דשוויתה נפשה חתיכה דאיסורה. ואם היתה נאמנת לו עוד העד נאמן לו הרי זה יוציאנה על כל פנים לצאת ידי ספק. והורונו מורינו ישמרם אל דדוקא שבאת לומר כן הוא או העד מתוך שלום שבינו לבינה, אבל אמרה כן בין היא בין העד מתוך קטטה שיש בינו לבינה יש לדון בדבר שאינו זקוק להוציאה על כל פנים, שחזקה היא דשקורי משקרא, ואין ראוי להאמינה בדיבורה בעד אחד אלא בשני עדים כשרים, אבל מכל מקום אם דעתו סומכת בדבריה או בדברי העד הרבה ראוי לו לחוש מלבוא עליה. ויתר רובי פרטי המצוה ביבמות ובקדושין. ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן. וכהן העובר עליה ונשא אשה זונה מאלו שביארנו דרך אישות ובעלה לוקה.
